החלטה בתיק רע"א 618/11

           לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיאה י' גריל והשופטים ע' גרשון ו-י' וילנר) בע"א 1273-12-09 מיום 21.12.2010, בו התקבל ערעורה של המשיבה על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופט ד' פיש) בת.א. 19962-05 מיום 22.10.2009, במסגרתו נקבע כי לא הוכח על ידי המשיבה שהחתימה על שיקים מסויימים הינה חתימתו של המבקש.

רקע עובדתי והליכים קודמים

1.        כפי שעולה מפסקי הדין של הערכאות הקודמות, המשיבה קיבלה שיקים מחברה ששכרה את שירותיה (להלן: החברה). המבקש חתם על גב השיקים שסכומם הכולל הוא 571,177 ש"ח כערב אישי לפירעונם. בסופו של יום החברה קרסה והמשיבה הגישה את השיקים לביצוע כנגד המבקש. המבקש טען כי חתימתו בגב השיקים זויפה. לאחר שהצדדים הביאו ראיותיהם ועדיהם קבע בית משפט השלום כי אין הוא יכול לבסס ממצאים על בסיס העדויות שנשמעו מטעמים הנעוצים במהימנות העדים. כן הוגשו חוות דעת גרפולוגיות נוגדות מטעם בעלי הדין. בית משפט השלום קבע כי הוא אינו יכול לבסס ממצא על סמך חוות דעת אלה ולכן מינה מומחית מטעם בית המשפט (להלן: המומחית). המומחית קבעה בחוות דעתה כי "...קיימת אפשרות סבירה שהן [החתימות - י.ד.] נכתבו על ידי כותב הדוגמאות בשם הרינג רן". בעדותה בבית המשפט הסבירה המומחית את הדברים הבאים:

"זו מסקנה שיש לנו סולם דרגות שבימ"ש מכיר, וזו אחת מדרגות הזיהוי. אני כתבתי שמצאתי תכונות כתיבה מתאימות בין החתימות במחלוקת ולדעתי נכתבו ע"י הרינג. דרגות הזיהוי הן: הראשונה זו זיהוי ודאי, השניה במידה שאינה מותירה בספק של ממש שהכתב נכתב על ידו; דרגה שלישית - סביר מאוד שהכתב נכתב ע"י הכותב; דרגה רביעית - קיימת אפשרות שנכתב ע"י הכותב. ואני כתבתי בחוו"ד שלי שקיימת אפשרות סבירה, זה בין שלוש לארבע וזו המסקנה שיכולתי להגיע אליה".

2.        בית משפט השלום קבע כי לאור העובדה שחוות דעתה של המומחית התבססה על רמת זיהוי אחת מעל הנמוכה ביותר יש לראות בקביעתה כלא מחייבת ולפיכך לא ניתן לבסס עליה ממצא עובדתי פוזיטיבי. כנגד פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

3.        בית המשפט המחוזי הצביע על נטלי ההוכחה ככל שעסקינן בשטרות בציינו כי בהתאם לסעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: פקודת השטרות) נטל ההוכחה הוא על מושך השטר, החייב לפי השטר, אולם שעה שהועלתה על ידי החייב טענת זיוף עובר נטל ההוכחה לכתפי אוחז השטר זאת מכוח סעיף 23(א) לפקודת השטרות. דהיינו נטל ההוכחה בנסיבות המקרה הוטל על המשיבה להוכיח כי החתימה בגב השיקים היא חתימתו של המבקש. בית המשפט המחוזי הדגיש כי אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית ומשכך ממצאי המהימנות של בית משפט השלום בנוגע לעדים מטעם בעלי הדין בעינם עומדים. ודוק, בית המשפט המחוזי ציין כי לאחר עיון בחוות הדעת של המומחית ובעדותה הרי שמסקנתו מראיות אלה שונה ממסקנתו של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי הטעים כי המסקנה העולה מחוות דעתה של המומחית ומעדותה הינה מסקנה של ממצא פוזיטיבי-חיובי להבדיל משלילי ומשכך בית משפט השלום לא היה רשאי שלא לקבוע ממצא לפיו. בית המשפט המחוזי קבע כי די בחוות דעת המומחית כדי לקבוע שהמשיבה, אליה עבר נטל ההוכחה משהועלתה טענת הזיוף על ידי המבקש, עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה במאזן הסתברויות והוכיחה כי החתימה בגב השיקים היא חתימתו של המבקש.

           כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

נימוקי הבקשה

4.        לטענת המבקש, בית המשפט המחוזי התערב בממצאי מהימנות לגבי המומחית ובכך פעל במנוגד להלכה לפיה ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות שנעשו על ידי הערכאה הדיונית. עוד טוען המבקש כי בית משפט השלום לא הכריע בטענות נוספות שהעלה משום שממילא לא היה טעם בהכרעתן לאור העובדה שהמשיבה לא עמדה בנטל ההוכחה, ומשכך טעה בית המשפט המחוזי משלא דן בטענות אלה עת קבע כי די בחוות דעת המומחית כדי לבסס ממצא עובדתי לטובת המשיבה.

תשובת המשיבה

5.        לטענת המשיבה הבקשה אינה מצדיקה מתן רשות ערעור היות שהיא מתמקדת בנסיבותיו הפרטניות של המקרה ולכן היא אינה עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין טוענת המשיבה כי בית המשפט המחוזי כלל לא התערב בממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית אלא הסיק מסקנות שונות ומוצדקות מחומר הראיות שהובא לפתחו של בית משפט השלום.

דיון והכרעה

6.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.        דין הבקשה להידחות בשים לב להלכה המושרשת בפסיקתו של בית משפט זה לפיה רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים המעוררים שאלה עקרונית או משפטית החורגת מגדר עניינם הפרטי של הצדדים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); ולאחרונה ראו: רע"א 730/11 בירן נ' קיבוץ סער אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (לא פורסם, 5.4.2011), סעיף 8; רע"א 2555/11 גלסטקס בע"מ נ' הוליס תעשיות בע"מ (לא פורסם, 7.4.2011), סעיף 7; עוד ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009)]. איני סבור כי הבקשה שלפני מקיימת את המבחנים הנ"ל. ההלכה בדבר התערבות בממצאי עובדה ומהימנות הינה הלכה מושרשת וידועה היטב [ראו לאחרונה: ע"א 8320/09 אלחדד נ' שמיר (לא פורסם, 29.3.2011), סעיף 28]. לכן, גם אם שגה בית המשפט המחוזי ביישומה של ההלכה על נסיבות המקרה, ואיני סבור כך, הרי שלכל היותר מדובר  בשאלת יישומה של ההלכה המוכרת על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה ולכן הבקשה אינה מגלה טעמים החורגים מדלת אמותיהם של הצדדים לה. משכך, אין הצדקה בנסיבות העניין ליתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" הניתנת במשורה.

8.        בבחינת למעלה מן הצורך, דין הבקשה להידחות אף לגופו של עניין. בית המשפט המחוזי כלל לא התערב בממצאי מהימנות לגבי המומחית שכן ממילא בית משפט השלום לא קבע לגביה ממצא מהימנות כלשהו. הדבר היחיד שנאמר על ידי בית משפט השלום לגבי עדותה של המומחית הוא כי לא ניתן לבסס בהסתמך על חוות דעתה ממצא עובדתי פוזיטיבי וזאת לאור מדרג ההתאמה שנמצא על ידה. ברם, בית המשפט המחוזי סבר כי ניתן להסיק מסקנה שונה על בסיס חוות דעתה של המומחית. דהיינו, עסקינן בהסקת מסקנות שונה על ידי ערכאת הערעור בהתבסס על חומר הראיות שהובא לפתחה של הערכאה הדיונית. כידוע אחד החריגים להלכת אי ההתערבות בממצאי עובדה של הערכאה הדיונית הוא האפשרות הניתנת לערכאת הערעור להסיק מסקנות שונות מאלה שהוסקו על ידי הערכאה הדיונית כל עוד מסקנות אלה מתבססות על ראיות שהובאו לפתחה של הערכאה הדיונית [ראו למשל: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568 (1998); רע"א 7956/99 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עיריית מעלה אדומים, פ"ד נו(5) 779, 792 (2002)]. לא מצאתי ממש גם בטענת המבקש בדבר קיומן של טענות נוספות שבית המשפט המחוזי היה צריך להכריע בהן ולא הכריע. לאחר שעיינתי בטענות אלה מצאתי כי מדובר בטענות בדבר נסיבות לאורן ניתן להסיק לכאורה כי החתימה בגב השיקים אינה חתימתו של המבקש.  ודוק, משעה שנקבע ממצא עובדתי פוזיטיבי לפיו המבקש אכן חתם על גב השיקים בהתבסס על חוות דעת המומחית כי אז מה טעם יש עוד בטענות בעלות משקל נמוך החותרות תחת ממצא זה ואשר לא נתמכו בראיות ממשיות.

9.        אשר על כן, דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בהוצאותיה של המשיבה בסך של 10,000 ש"ח.

           ניתנה היום, ט' בניסן תשע"א (13.4.2011).